שוסיף ואח' נ' שתולים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ ואח'

פסק דין

בהמרצת פתיחה זו עותרים המבקשים, החברים באגודה, המשיבה 1, לבטל את פסק המשקם (עו"ד אשכול נמרוד), מיום 25/08/10, שניתן בעניינם, וזאת עפ"י סעיף 28 לחוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, תשנ"ב - 1992 (להלן: החוק).

המבקשים טענו, כי נותרו בקופת המשיבה 2, מינהלת ההסדר שעפ"י החוק, כספים שהמשיבים הפקידו בגדר "חלף ערבות", עפ"י סעיף 16(ב) לחוק, וכי, לאחר שהאגודה פרעה את כל החובות לנושים, יש להשיב להם היתרה, עפ"י חלקם היחסי.

המשקם קבע, בהחלטתו נשוא ההליך כעת, כי כספי חלף הערבות, ככל שנותרו, אינם שייכים למבקשים, אלא לאגודה, אשר רשאית לקבוע האם וכיצד תחולק אותה יתרה.

האגודה, המשיבה 1, מצידה, טוענת, ברמה העובדתית, שאין כל יתרה כזו בנמצא, ומדובר בעניין תיאורטי, אלא שפן זה, להבדיל מהשאלה המשפטית האם קיימת עילת ביטול להחלטת המשקם, אינו נתון להכרעה כלל ועיקר בהליך הנוכחי.

בהינתן אופיה של המרצת פתיחה זו, שהוגשה מכח סעיף 28 לחוק, וכדי להסיר ספק ביחס לגדרי הדיון הנוכחי, ובהינתן המחלוקות העובדתיות והאופרטיביות הנוספות, שבין המבקשים לבין האגודה המשיבה, הובהר לצדדים, בישיבת הקדם (26/01/11), שביהמ"ש יתמקד רק בקיום עילת ביטול לפסק, אם לאו, ולא בכל מישור אחר שבו אפשר שהצדדים חלוקים.

לעניין זה, הוחלט, בסוף ישיבת הקדם, כדלקמן:

"הצדדים יסכמו טיעוניהם ביחס לשאלת קיום עילות לביטול פסק המשקם אם לאו.

הפן האופרטיבי הנקוב בהמרצת הפתיחה אינו ניתן להיעשות בהליך הזה ועל כן לא יהיה חלק מהדיון.

היה ופסק המשקם יבוטל, כמובן שתיפתח הדרך לפני המבקשים לבקש סעדים אחרים ומתאימים שהם חושבים שעומדים להם כפועל יוצא מכך."

זוהי, איפוא, המסגרת הדיונית, ולאחר שסיכומי הצדדים הונחו בפני, יש להכריע, האם בוססה עילה לביטול או שינוי בפסק המשקם.

עמדת המינהלה, משיבה 2, היא, שאין מקום לביטול הפסק, אך, הודגש, ע"י עו"ד שניר, בתשובה שהוגשה, שאין משיבה זו רואה עצמה צד למחלוקות שבין המבקשים לבין האגודה, וכי כל החלטה של ביהמ"ש תכובד ע"י המינהלה. המשיבה הזו הופטרה מחובת הגשת סיכומים, ואכן בחרה שלא לעשות כן.

עילת הביטול הרלוונטית לדיוננו, היא זו שעניינה "טעות גלויה על פני הפסק". כזכור, חוק ההסדרים אימץ את הוראות פרק ה' לחוק הבוררות, בשינויים מסויימים, ועילה זו היא אחת מעילות הביטול, שבהתקיימה, מוסמך ביהמ"ש להתערב בגינה גם בפסק משקם, כמו זה שלפנינו.

המבקשים טוענים גם להתקיימות עילות ביטול נוספות, כמו היות הפסק נוגד את תקנת הציבור, אך הטיעונים הנוספים הללו, נשענים, ראש וראשונה, על הגישה ולפיה קביעת המשקם לוקה בטעות מהותית וקשה, ולמעשה מדובר באותה עילה בסיסית של טעות גלויה, ואין צורך לדון בנפרד בטענות הנוספות והחלופיות.

אותה "טעות גלויה" על פני הפסק, שהמבקשים טוענים לה, עניינה בכך, שהם גורסים שכספי "חלף ערבות" אינם חדלים להיות במהותם כספי ערבות, ומעת שהחיוב העיקרי, שלהבטחתו נועדו, שולם ונפרע, הם זכאים להשבת ערבותם, או כל יתרה הימנה. לשיטתם - הבעלות בכספים היתה ונותרה שלהם, והרציונל של פסק המשקם, ולפיו מדובר בכספים המצויים כעת בבעלות האגודה, ונתונים לפקודתה, מוטעה מיסודו.

על מנת להדגיש עד כמה, לשיטתם, מדובר בטעות גלויה, ברורה, ומהותית, מטעימים המבקשים כי אימוץ פסק המשקם, והותרתו על מכונו, יהוו ביטול של מוסד הערבות "במחי יד ללא כל בסיס", וכן, יהא בדבר משום פגיעה בזכויות חוקתיות ובזכות המבקשים לקניינם, ולא פחות מכך.

הכספים שבמחלוקת ניתנו על פי סעיף 16(ב) לחוק, כאשר חברי האגודה הופטרו מתשלום חלף ערבות לפי סעיף 16(א). סעיף 16(ב) עניינו בחלף ערבות בגין חובות לארגון חקלאי אשר האגודה חברה בו, ולהם ערבה.

סעיף 16 לחוק הנדון קובע כדלקמן:

א."חבר באגודה חקלאית ישתתף בתשלום חובותיה, שנצברו עד יום תחילתו של חוק זה, הן בשל חברותו בה והן בשל ערבויותיו לחובותיה, בנוסף לחובו האישי כפי שייקבע על פי סעיפים 12 ו -15 בסכום שלא יעלה על 5,000 ₪ חדשים ; לצורך חישוב חיובו של החבר כאמור יחולק החוב הכולל של האגודה במספר החברים בה לאחר שינוכו ממנו חובות החברים לאגודה וחובות הערבים לפי סעיף קטן (ה) ותיווסף אליו יתרת החובות של אותם חברים באגודה ושל אותם ערבים כאמור שהמשקם קבע כי אין ביכולתם לפרעה.

ב.היתה האגודה ערבה לחובות של ארגון חקלאי שבו היא חברה, שנצברו עד יום תחילתו של חוק זה, ישתתף כל חבר בה בתשלום סכום נוסף שלא יעלה על 5,000 ₪ חדשים ; לצורך חישוב חיובו של החבר כאמור, יחולק החוב הכולל של הארגון החקלאי בניכוי חובות האגודות החקלאיות כלפיו, במספר חברי האגודות החקלאיות שערבו לו".